שחר אור

מאחורַי שמעתי כחכוח בגרון. הסתובבתי וראיתי בחור מחייך אלַי. הוא לבש חולצת צווארון סגולה, מעליה סוודר כחול כהה עם דוגמה של מעוינים, ושניהם השתלבו מצוין בעור השחום ובעיניים הכהות.

"אני מנסה להחליט אם אתה מאוד אופטימי, או סתם טיפש," אמר והחווה לעבר חולצת הטריקו הספוגה שלי שהייתה דבוקה לחזי. הסתכלתי על עצמי והחלטתי שאני נראה כמו עכבר שבדיוק יצא מהביוב.

"מאוד אופטימי, אני חושש," אמרתי, נרעדתי. "ולא מעודכן בתחזית, מה שהופך אותי גם לטיפש."

"ולמה אתה לא נכנס לשם?" הבחור החווה לכיוון הקפטריה ביד שאחזה תיק זעיר, שלא היה יכול להכיל יותר ממחברת ועט. "לפחות עד שהגשם ייפסק?"

"כי שכחתי את הארנק בבית." עניתי.

הוא הסתכל עלי, וראיתי את החיוך שלו הולך ומתרחב.

"מ-א-ו-ד אופטימי. ואולי גם טיפש," הוסיף. "אבל אני, יש לי חולשה לחתולי רחוב. וגם," אמר וטפח על הכיס האחורי של מכנסי הג'ינס שלו, "אני מספיק עשיר היום להזמין אותך לקפה."

כדי להבין מה קורה בעולם שלנו, לפעמים צריך להציץ בעולמות אחרים.
~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
עליתי לקומה העליונה, אל המשרד, לקחת ציוד צלילה. לא הייתי צריכה ללכת רחוק כדי לצלול, הבית שלי ממוקם חמש מאות מטר ממערב למכון לחקר ימים ואגמים, בעומק של שלושים מטר.

לעולם אי-אפשר לדעת מה יימצא בחלומות. אולי הדרך הביתה?

מן הסיפור:
כשנחפרו מנהרות הכרמל בעשור הראשון של המאה, החברה הסינית שביצעה את עבודת הכרייה הודיעה שבנוסף לחפירת המנהרה, בוצעה גם חפירה נוספת מתחת להר הכרמל של חלל היכול לשמש נפח אחסון מאובטח גדול, בדיוק באמצע הדרך בין הצ'ק-פוסט לנווה שאנן. חלל זה הפך למאגר המידע המאובטח של עיריית חיפה. כשגוגל יצאה עם הגוגל-דרימז ב-2015, מכשיר שתיעד חלומות באופן קולנועי, החליטו פרנסי העיר שמאגר המידע התת-קרקעי הגדול הזה יכלול גם חלומות. העירייה רישתה כמעט את כל שטח העיר חיפה במתקני קליטה של גוגל-דרימז, וכל המידע הלילי הזה נאסף בשקדנות מאז ועד היום.