הישות מקוֹסוֹרָה / יעל פורמן

עדר כבשים, חשבה אינאל. מצחה התכווץ. איך ייתכן, אלף איש, מתרפסים כך בפני אל מזויף? אבל היא לא באה כל הדרך מכדור הארץ כדי לעמוד מנגד בשעה שיצור עם כמה טריקים בשרוול שוטף את מוחם של התמימים. היא תפסיק את זה!

אינאל שאפה מלוא ריאותיה וצעקה, "שוטים!"

כל הראשים ברדיוס חמישים מטר מסביבה פנו אליה. אינאל ראתה ספסל לידה ומיהרה לקפוץ עליו. היא קיערה את כפות ידיה מסביב לפיה וצרחה חזק יותר, "אתם מתרפסים בפני אל שקר!"

גבר שכרע למרגלות הספסל אמר לה בקול רם, "תשתקי!"

אינאל התעלמה והמשיכה, "במשך אלפי שנים נאבקו בני האדם נגד כבלי הדת למען הקִדמה והרוח האנושית."

האל קוסור הסתובב. הכוהן הניע את ידו בטירוף, סימן לה לרדת מהספסל.

"אנשים מתו למען החופש, החופש שהוביל אותנו אל הנאורות, החופש שאתם משליכים כלאחר יד מאחורי גווכם!"

מישהי מאחוריה צעקה, "תסתמי את הפה, מטומטמת!"

אינאל התעלמה מההפרעות. היה צפוי שכמה מאמינים קנאים ינסו להשתיק אותה. אבל היא בוודאי תמצא אוזן קשבת אצל ההמונים התמימים.

"הרוח האנושית היא עצמאית!" המשיכה אינאל. "היא לא תתכופף בפני זרים! היא מה שהופך אותנו למה שאנחנו, לבני אדם."

האל קוסור הרים את ידיו לשמים וקולו התגלגל על פני הכיכר. "מי הוא שקורא תיגר על האל קוסור?"

עננים שחורים התחשרו מעליו. רעם הרעים. עוד פעלולים, כאילו שזוטות כאלה ירתיעו אותה מלצעוק את האמת.

"אני! באיזו זכות אתה משעבד –" זרועותיה של אינאל נתפסו מאחור, והיא נמשכה מהספסל. צעקה קטנה נמלטה מפיה, שנחסם מיד כשמטפחת נתחבה לתוכו.

"תהיי בשקט!" אמרה אישה מאחוריה. אינאל נאבקה, אך האנשים אחזו בה היטב. היא נסחבה לאחור דרך הקהל. היא ראתה את הכוהן עומד מול האל ומדבר אליו, קולו לא הוגבר הפעם. שני גברים תפסו ברגליה וחסמו את שדה הראיה שלה. כל החבורה החלה לרוץ, כשהיא מתנדנדת ביניהם.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support