כחלום יעוף / יהודית קגן

כולנו רדופים בדרך זו או אחרת.

דב בער ושמואל ניגשו אל בעלת הבית שהניחה את רקמתה על ברכיה. היא בחנה אותי בעיניים חומות בהירות כנחושת קלל, וקולה היה קר כשלגי אדר כאשר אמרה, "ברוך הבא בצל קורתי, רבי האלטר."
הכרחתי עצמי להתנתק ממראה פניה וקדתי לפניה כלפני גבירה. "הריני להבטיחך שאעשה כל שביכולתי כדי לסלק את הרוח המענה את בתך."
"אם רצונך לעשות דבר־מה עבור בתי – הנח לה לנפשה." היא תלשה את המחט מהחוט באופן שהיה עשוי להשחית את מלאכתה. אולם למרות נימת דבריה קראה למשרתת, והורתה לה לקרוא לנערה.