קרן לנדסמן

קרן לנדסמן, כותבת ותיקה בקהילה, זוכת פרס גפן על סיפוריה “הגורגונה של הייזנברג” ו”לבד, בחושך”, ועל הספר “שמים שבורים”. בשנת 2018 יצא לאור ספרה “לב המעגל” (זמורה-ביתן). מרצה מבוקשת בכנסים ורופאה.

לאתר של קרן לנדסמן

הסיפורים של קרן לנדסמן בהיה יהיה

היה יהיה 2009

בלדה לחובש

הקרב מול החרדפים הוא עקוב מדם, יומיומי ומתמשך. חובש קרבי עם ציוד מוגבל מנסה להציל את חבריו ולהישאר בחיים. ממועמדי פרס גפן 2009, פורסם לראשונה בכתב העת המקוון "בלי פאניקה".

* מועמד לפרס גפן
לקריאת הסיפור המלא
היה יהיה 2014

דליה הזועמת בדרכים

הרפתקה פרועה בדרכים עם חברים לא צפויים לנסיעה, והשאלה מה לעשות בכוח גדול שבו זוכים לפתע.

 

מן הסיפור:

עצרתי בשוליים וכיביתי את המנוע, עדיין אוחזת את האקדח.

אקדח?

הסתכלתי בכף ידי. היה לי אקדח ביד. זכרתי במפורש איך שלפתי אותו מתא הכפפות. אבל אין לי אקדח בתא הכפפות. יש לי אטלס מפות, ממחטות אף, ערכת עזרה ראשונה וסטיקלייט שבטח כבר לא עובד, שאריות ממסיבת יום העצמאות לפני כמה שנים. אני אפילו לא יודעת לירות באקדח. או לכוון. בטירונות תמיד צחקו עלי שעדיף שאהיה בלי תחמושת כי אני יותר מסוכנת לכוחותינו מאשר לאויב.

הרגשתי את האקדח מתחיל להתמוסס בידי. הקצוות שלו נעשו פחות ברורים והוא התערפל.


היה יהיה 2017

זהירות, שביר

בעתיד, פרדות יהיו שונות, אבל פחות מכפי שאנחנו אולי חושבים
~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
הקול המכני אמר באינטונציה משתנה, "בשעה זו לרוב אנחנו נוסעים אל..." הקול השתנה לקולי המוקלט מראש, "מסעדה, אקראי, צהריים." הקול חזר לקול המכני הרגיל, "נא לאשר נסיעה."
רק למסעדות אסא הסכים לנסוע אִתי. הייתי מכניסה אלגוריתם בחירה אקראית עם הגבלת עלות תפריט. כך גילינו את המסעדה הקוריאנית שהגישה את כל המנות שלה עם אננס, גם את מרק הכרוב החריף, ואת הצריף שבו היה אפשר לשים כל תוספת שרצינו על הפיצה, כולל תותים.

היה יהיה 2018

זולגות המראות מעצמן

אם צעירה צריכה להגן על ילדה בכל מחיר

~~~~~~~~~~~

מן הסיפור:

יש דברים בתוך המראות. הם נוזלים החוצה בלילה, כשאני מציצה בחצי עין עצומה והם לא יודעים שאני מסתכלת עליהם. אני יכולה לראות אותם מזדחלים מקצה המראה, לאורך הקיר, ומתנקזים ליד הרצפה בשלולית שקשה להבדיל בינה לבין הריצוף.


היה יהיה 2012

יאגה

סיפור נוגע ללב על סיפורים וכוחם. על אהבה, קרבן והזדקנות.


היה יהיה 2016

ירוק דב"ג

הפרחת השממה בנגב מעולם לא הייתה מסוכנת יותר!
~~~~~~~~~~~~~
לא היה שום הגיון בדואר הזבל שקיבלתי. היו שם הודעות על פיצריות חדשות, פאנלים סולאריים לאנשים יחידים ופתיחת גן ילדים חדש בשכנות לבית אבות. הייתה שם אפילו הודעה על מקומות אחרונים לטיסה הקרובה בעוד חודש וחצי להתיישבות הקבע על מאדים, כאילו שיש להם מה לעשות עם אדריכל בודד מתל אביב שמחבב את החמצן שלו באוויר ולא במסֵכות. ישראל הייתה כל כך נלהבת להיראות כאילו אנחנו חלק מהיציאה לחלל החיצון שסוכנות החלל הישראלית אפילו הסכימה לוותר על חלק מתהליך הקבלה הרגיל בשביל למלא את הטיסה הזו.


היה יהיה 2015

לשרוף את אלכסנדריה

"את יודעת שלמחלק הונאה יש השתלות אור?" שיר החווה לכיוון החושך.
"כי הם לא אלגנטיים כמונו." המתנתי עד שהשתל יסתנכרן עם רצועת המצח. הפנס היה רק תירוץ. החלק החשוב באמת של הרצועה היה התוספת שהתממשקה ישירות עם מרכז העצבים שלי. המרחב נפרש מולי, בוהק במגוון גלים אלקטרומגנטים, משווה צורות לחשכה.
שיר נצבע באדום-כתום לידי. האננסים על השמלה שלו היו כהים על רקע הגוף. האוויר שהוא שאף נצבע בכחול כהה במרכז החזה שלו, הפך לאדום, וננשף החוצה. שרשרת החיילים פעמה בירוק. הרובים שלהם היו שחורים לחלוטין, ורק הקתות היו אדומות, במקומות בהם הן התחממו ממגע הידיים שלהם. הבניינים נצבעו בחוטים סגולים. יכולתי לראות את המקומות בהם חדרים נבטו בראש הבניינים.

~~~~~~~~~~

סיפור על ספריות, אננסים וקרבן.


היה יהיה 2009

מאה ועשרים כללים בסיסיים לאנתרופולוג

חייל מוצא את עצמו נטוש על כוכב לכת זר בין חייזרים, ונאחז בטקסט היחיד העומד לרשותו - ספר כללים בסיסיים לאנתרופולוג מתחיל.

* מועמד לפרס גפן

היה יהיה 2009

מחשבות באפלה

כורה מתפתה לכרזות המנצנצות, ומגלה שהעבודה על האסטרואיד הרחוק שונה מאוד ממה שציפה. ממועמדי פרס גפן 2009, פורסם לראשונה בגיליון 34 של כתב העת המקוות "המימד העשירי".

* מועמד לפרס גפן
לקריאת הסיפור המלא
היה יהיה 2010

קולות

טלפתים הם בדרך כלל רק מכשיר להעברת מסרים, אבל קטארי יודעת שלטלפתית שבטיפולה יש אישיות ורגשות.


היה יהיה 2011

קרע

ראובן, חוקר בהתיישבות על כוכב לכת חדש, חוקר תופעה של אמהות שמאושפזות בבית משוגעים כיוון שהתלוננו שהילדים שלהן אינם אותם ילדים.

* מועמד לפרס גפן
לקריאת הסיפור המלא
היה יהיה 2013

שמים שבורים

עדן 2 קראו למושבה החדשה. היא הוקמה במכתש הולדן במרחק של מאה קילומטר בלבד מהמושבה הראשונה על מאדים, ובניגוד לעדן 1, היא לא הייתה פתוחה רק למדענים ולטכנאים, אלא גם לבני ובנות משפחותיהם. בעוד חמש שנים תכננו לפתוח את המושבה גם לחברים קרובים, וזו הייתה התכנית של אגם ושלי. היא תגיש את הבקשה, אני אשלח את המסמכים מכאן, ונהיה שוב ביחד. החברות הכי טובות, כובשות ביחד את מאדים.

היו עוד מושבות במערכת השמש, בירחים של מאדים, בנוגה, ואפילו בחגורת האסטרואידים. כל מקום גדול מספיק לשכן עליו אדם ומערכת ייצור חמצן הפך לנדל"ן מבוקש. כולם מיהרו לצאת מכדור הארץ. "הבריחה מכדור הארץ", כך קראו לזה. בהתחלה העשירים, ואחר כך המדענים, המהנדסים והרופאים, ביחד עם הטכנאים, מפעילי הציוד הכבד והכורים הגרעיניים. מי שיכול להקים בתים ומי שיכול לגור בהם.

אגם הייתה גאולוגית, והייתה אמורה לצאת רק בעוד שנתיים, עם הגל השלישי למאדים, אבל יקינטון הייתה ביולוגית מולקולרית, מומחית לפוטוסינתזה של אצות, וכולם רצו כאלה במושבה שלהם. הן הצליחו למצוא הצעת עבודה לשתיהן, והמזמינים של יקינטון אפילו הסכימו לשלם על הטיסה של אגם. אבל אף אחד לא היה צריך עורכת דין, בייחוד לא מומחית לדיני מים. נשארתי מאחור, בכדור הארץ הננטש במהירות.

עוד חמש שנים. ניסיתי לתפוס את משך הזמן. כאשר הזימון מאגם יגיע, הביצית המופרית ברחם שלי כבר תלך לגן חובה. אולי אפילו אמצא מישהו להיות אִתו? אגם לא תוכל להזמין שלושה אליה בגלל קיצוב החמצן, אבל אולי, אם אמצא ביולוג מולקולרי משל עצמי...


Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support